עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
נפש אבודה בתהליך מציאת העצמי שלי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
ינואר 2020  (11)
הצעדים הבאים
18/01/2020 16:57
Just A Soul
נפש, רגשות, כאב, געגוע, תהליך
הכאב הזה גדול עכשיו באמת, וחיכיתי לכאב. כל כך. 
לא ככה. לא כשהשטיח נשמט תחת הרגליים. ככה. לנצח. לתמיד.
מנסה להגיד לעצמי שזה לא לתמיד. אבל אני יודעת שזה כן. כי שרפתי את כל הקצוות, הרסתי הכל עד תום. 
והכאב קיים, הגעגוע מתחיל. וכל כך התגעגעתי להרגיש. זה היה כל כך חסר לי. 
ועכשיו אני מרגישה. עד הסוף. במלוא מובן המילה. יופי. מטומטמת. כל כך. 
וזהו? ככה זה יהיה?
ככה אני אהיה תמיד? 

ונכון, ניסיתי להוביל את עצמי, כי חשבתי שזה מה שנכון לי, וכשהבנתי שלא וחזרתי, לא הבנתי עד כמה אני לא מסוגלת להוביל את עצמי. 
ועכשיו נותרתי כאן, מובילה את עצמי. מניעה את התהליך שלי לבד. עם עצמי. 

מנסה לנחם את עצמי ואומרת שלפחות אני יודעת מה הצעד הבא שלי. 
אם לא אעבוד על ההרס העצמי שלי שם, במקום ההוא, אני אעבוד על זה במקום אחר. 

ותוך כדי שאני כותבת, אני מבינה שאולי חזרתי בשבילה, ולא היה בזה בשביל עצמי באמת, וסתם אמרתי כי רציתי כל כך בשבילה. 
אבל קיבלתי כאב, וקיבלתי געגוע, וקיבלתי רגשות, שיצרתי אותם לעצמי בצורה מחרידה. וקיבלתי את הסטירה שאני עדיין אותו בנאדם כלום. שומדבר. ריק. חזרתי למקום שלי. שם אני צריכה להיות. גם אם אין מעלי אף אחד. כי זה מה שנכון לי. להרגיש חסרת ביטחון ולא אהובה. כי רק מהמקום הזה אני יודעת לדייק ולא להשתולל ולאבד שליטה. 
ויותר מהכל, אני מבינה מה הצעדים הבאים שצריך לקרות בתהליך שלי.

ולעצמי, רק כדי שאני לא אשכח- 
* הרס עצמי במקומות בטוחים
* התמודדות עם כישלון 

ויהיה בסדר עם הגעגוע, נכון? הוא יעבור ואז אני אתגעגע להרגיש שוב. אז לפחות שישאר ויהיה ויעזור לי להיות טובה יותר. אבל בשבילי.
0 תגובות
רק בשבילי
18/01/2020 14:44
Just A Soul
אם יש משהו שאני יודעת בוודאות על עצמי. בוודאות של מליון אחוז. וזה כנראה הדבר היחיד הודאי שאני יודעת, זה שבשניה שאני עושה משהו בשביל מישהו אחר ולא בשבילי, באותה השניה, העולם שלי קורס לתוך עצמי. 
שאין סיכוי שזה יגמר טוב, אם אני לא עושה בשבילי ורק בשבילי, הכי עמוק שאפשר. 
וגם אם עכשיו אחיה הכי אנמי שאפשר ולא אצליח לעזור לעצמי למרות שאני אנסה ואנסה ואנסה, לפחות הדרך ברורה. רק בשבילי. וזהו. 
אם זה משרת עוד מישהו, סבבה. אבל קודם כל רק אני. ורק בשבילי. ואם לא ברור לי אם זה בשבילי או בשביל אדם אחר, אני אמנע ולא אעשה. 
כי רק בשבילי, עובד לי.
בשביל אחרים פשוט לא עובד.
4 תגובות
מכתב פרידה
18/01/2020 14:29
Just A Soul
זה כואב, זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר. 
ואז מה? ואז אני אשאר הכלום הזה שאני? 
העולב הזה שיודע רק לפגוע באחרים, לא לראות אחרים, לא לחשוב על החוויה של אחרים? 
אני שומעת אותך אומרת לי- דווקא לפעמים את רואה. דווקא ניסית להיות בשבילי. 
ונכון, ניסיתי. אבל מזה משנה אם נכשלתי? נכשלתי כל כך שאיבדתי אותך לתמיד. באמת לתמיד. 
ואני לא יודעת להתמודד עם הביטחון שאני מקבלת. אז אולי זה טוב, שאיבדתי אותך לתמיד. 
והכאב הזה מצמיח. והוא יצמח. 
ועל בעיית ההרס העצמי שלי אני אעבוד. 
איתך או בלעדיך. 

ואני אשאר בלי המקומות הבטוחים שלי, כי זו הייתה ההחלטה שלי. לאבד אותם. להתאבד נפשית ולנסות ליצר את עצמי מאפס. 
והקושי בלתי אפשרי. 

הלוואי שאני אוכל להזכיר לעצמי דברים שאמרת גם בנקודות השפל שלי. הלוואי שאני אדע להתמודד עם הכישלונות שלי. הלוואי שאהיה מספיק טובה לעצמי בשביל שלא יהיו כישלונות. 
הלוואי שאדע להוביל את עצמי ואבין כמו שאת הבנת. 
כי אני מבטיחה לנסות באמת. מעכשיו. מהמקום הכי נמוך, אפל וחשוך שאי פעם הייתי בו מול עצמי. 

אני אוהבת אותך תמיד. גם היום, גם מחר וגם עוד מליון שנה. ואף אחד לא יקח לך את זה וגם אני לא. גם אם הרסתי וחיבלתי בכל חלק טוב שיכלתי, וגם אם ניסיתי לתקשר בכל דרך אפשרית ולא הצלחתי. 
סליחה כל כך. אני אוהבת אותך.
0 תגובות
מתי אלמד לבחור נכון
18/01/2020 07:54
Just A Soul
הצורך הזה להרוס את המקומות הבטוחים שלך, מה יהיה איתו? 
הקטע המפגר, באמת מפגר, שלך לא להבין מה את עושה תוך כדי תנועה, להרגיש לא מתמלאת, ואחכ להבין את הנזק שאת עושה לעצמך כשאת רק מחפשת איך להתמלא. 
מה זה בכלל היעד הטיפשי הזה שבחרתי לעצמי? כאילו שאפשר לבחור להתמלא מעצמי או לבחור להתמלא ממקום מדויק. 
זה משהו שקורה לצד התהליך של הפריחה העצמית. ולא עובדים בשבילו. 
זה היה מטומטם ולא הגיוני אפילו לחשוב שככה זה עובד. 

וכשהייתי בטוחה בידיים שלה, כמו פיגוע דריסה בתוך הנפש שלי, לקחתי את המושכות ונכנסתי בה על מליון קמ"ש. אין דרך אחרת לתאר את זה. 
עם חלקים יותר מודעים ופחות מודעים שצפו ועלו, אבל חלקים שעברו את כל הגבולות הכי בסיסיים שאי פעם היו בינינו. 

כל פעם מחדש אני תוהה איך אני לא עוצרת לחשוב, ואני חושבת שכן, אני לומדת, אבל כאן זה היה באמת פשוט מטומטם שנתתי לפחד מהביטחון, הפחד מזה שיכול להיות לי טוב ובטוח, להשתלט עלי. מה לעזאזל נדפק איתי. 
כמה מסובך יכול להיות פשוט לקבל שטוב לך, בטוח לך ונותנים לך להוביל את הנפש שלך? מה את מטומטמת? סתומה? 
ואל תלכי ותזייני את המוח ותבכי על המקום הנמוך שזה לוקח אותך אליו. כי לקחת את עצמך לשם. אז מה? לבכות על מה שיצרתי בעצמי? 
זה כל כך מטומטם ופתטי ולא הוגן כלפי כולם.
0 תגובות
נפש שלי
17/01/2020 17:32
Just A Soul
נפש, רגשות, אהבה, כאב
אם רק היית מבינה עד כמה את משמעתית לי, בלי שאצטרך להסעיר את העולם ולצרוח הכי חזק שלי שאני חייבת אותך ולא יכולה. 
וגם כשאני לא רוצה בשבילך, אני צריכה בשבילי. 
אם רק היית מבינה שאת לא יושבת על המשבצת של אמא או חברה טובה. את יושבת על המשבצת של הנפש שלי. 
הלוואי שהיית מבינה בלי שאצטרך לצרוח את הכי חזק שלי ולכאוב הכי כואב שלי ולהכאיב הכי שאני יכולה, בלי לחשוב לרגע.
0 תגובות
להיאבד ולחיות באמת
15/01/2020 08:30
Just A Soul
חיים, אהבה, רגשות, הבנה
כשלא הבנתי כלום, הייתי אבודה. 
עכשיו אני מבינה. כל כך הרבה. 
מודעת לכל בחירה, נשימה, לגימה של כוס קפה, לכל בחירה קטנה או גדולה- לבחור לאכול, לבחור להתקשר, לבחור לענות לטלפון. 
ועכשיו שאני לכאורה כל כך בשליטה, אני רוצה להיאבד קצת בידיים שלו. של האהבה של החיים שלי. 
זה שאיתי כשטוב, כשרע. 
אבל איך אפשר לבחור להיאבד? איך בכלל אפשר לבחור מסלול לדבר כזה? לא בטוחה שזה בכלל אפשרי. 
--- 
 הדבר הראשון שקרה בתהליך הזה, היה כשהיא מיקדה אותי בצרכים שלי. 
דיי לנסות לראות את הצרכים של האחרים, כדי להרגיש שאני עונה לכולם על הצרכים, ואז שום צורך שלי לא נענה ואני נאבדת בתוכי ובורחת מכולם ולכולם. ובעיקר מעצמי. אבל לא לתוך עצמי. 
ועכשיו אני מנסה להבין חוויות של אחרים, לצד ההתמקדות שלי בעצמי ובצרכים שלי. 
מנסה לעשות סדר במה שאני מרגישה, במה שאני חווה. במחשבות. 
לעיתים בא לי להפסיק לחשוב. פשוט להיות טבעית. לקום בבוקר ולתפקד. 
לא בטוחה שאני יכולה כבר. ואולי זה טוב? 
אני לא רוצה לחיות ליד החיים. אני באמת רוצה לחוות כל יום עד תומו,  בשבילי, בשבילו, בשביל הילדות המדהימות שלנו, דרכינו, איתה, איתו, עם כל האוהבים שלי. כמה שאפשר. 
זה סותר?
0 תגובות
שקט
15/01/2020 08:21
Just A Soul
שקט, רגשות, אהבה, ביטחון, התמסרות
ועכשיו אני רוצה רק שקט. שלווה. 
לחיות בלי סערות. לקחת אוויר ולהתענג על הטוב שיש לי, להתעסק בטוב, ופשוט להיות. 
להיות, להכניס אוויר, להוציא. לתקשר, ברמה בסיסית או בעוצמות, תלוי עם מי. 
פשוט להיות איתו. זה כל מה שאני רוצה כרגע. 
לקבור את עצמי בזרועות שלו, לספוג את הביטחון וללמוד לעכל את האהבה האינסופית שלו. 
כשאני מבינה קל יותר. 
אבל ללמוד לחיות עם התסכול כשאני לא מבינה, זה גם יעד.
אני כבר מבינה הרבה יותר ממה שאי פעם הבנתי. 
אני מרגישה אהובה ובטוחה יותר ממה שאי פעם הרגשתי. 
להתמסר לביטחון, לאהבה, לחיות. 
והכל יהיה בסדר. נכון? 
0 תגובות
אהבה, ביטחון, פשוט לחיות
13/01/2020 08:31
Just A Soul
רגשות, אהבה, נפש, חיים, ביטחון
אני לא אוהבת שינויים. לא במקום הבטוח שלי. זה מפחיד אותי מאוד. 
ומצד שני, סוף סוף, אחרי שנים, אני מבינה איפה המקומות הנכונים לקבל בהם אהבה, ביטחון, לקבל את זה שרואים אותי. 
זה לא שלפני זה הוא לא הציע לאהוב, לחבק ולדאוג. 
זה פשוט שלפני, לא הצלחתי להאמין לו שזה מה שהוא רוצה. לא הצלחתי להאמין שכשהוא יחשף לגודל הכלום שאני מבפנים, הוא יבחר להישאר איתי, ולא הצלחתי לדמיין את כמויות האהבה, הדאגה, האכפתיות, שאוכל להרגיש ממנו. 

אולי הנפש פשוט הייתה צריכה לעבור את זה, את מרתון ההרס העצמי הזה, שנים של סחרור ללא עמוד שדרה. שנים
ועכשיו אני רוצה רק שקט. שלווה. 
לחיות בלי סערות. לקחת אוויר ולהתענג על הטוב שיש לי, להתעסק בטוב, ופשוט להיות. 
להיות, להכניס אוויר, להוציא. לתקשר, ברמה בסיסית או בעוצמות, תלוי עם מי. 
פשוט להיות איתו. זה כל מה שאני רוצה כרגע. 
לקבור את עצמי בזרועות שלו, לספוג את הביטחון וללמוד לעכל את האהבה האינסופית שלו. 
כשאני מבינה קל יותר. 
אבל ללמוד לחיות עם התסכול כשאני לא מבינה, זה גם יעד.
אני כבר מבינה הרבה יותר ממה שאי פעם הבנתי. 
אני מרגישה אהובה ובטוחה יותר ממה שאי פעם הרגשתי. 
להתמסר לביטחון, לאהבה, לחיות. 
והכל יהיה בסדר.
0 תגובות
תוכיחי
12/01/2020 08:18
Just A Soul
רגשות, חיפוש עצמי, נפש, גבול, תסכול
תהליכים אינסטנט. זה מה שאת אוהבת. 
תוכיחי לעצמך שאת יכולה גם אחרת. שאת לא רק אלופת הפלסטרים.
שאת מסוגלת גם לטפל בפצעים שלך לעומק. להשתמש במשחות הנכונות. 
זה יבוא. אני מבטיחה לך. 
את עוד תרגישי כמו שהרגשת. זה יבוא. גם אם את לא רואה את זה באופק. 
תמשיכי לשתף. תמשיכי לקום בבוקר, להוציא את הרגש. ליידע את עצמך ואת העולם שלך שהרגש קיים. 
הדברים יסתדרו מעצמם. רק תתמידי. תוכיחי לעצמך שאת מסוגלת. 
את טובה. באמת. גם כשאת לא. אם תהיי טובה לעצמך, כל השאר יתגמד ויכאב פחות. 
גם אם את לא רוצה שיכאב פחות. 
את בספירלה של התהליך שלך. לא ברחת ממנה ואת עוד כאן. הכל יהיה בסדר. גם אם את כואבת ומתוסכלת. 
התסכול לא ימשך הרבה זמן. זה רק עד שתביני מה טוב לך, מה נכון לך. 
ובינתיים תמשיכי לחיות, להכניס אוויר, להוציא. לנשום. 
תייצרי לעצמך גבולות נוספים, זה יעזור לך. 

אולי הגיע הזמן לגבול נוסף? אני צריכה גבולות כדי לנשום. חייבת לבחור נכון את הגבול הבא. 
גבול שיתן לי אוויר. שירגיע, שאוכל להצמד אליו ויאפשר לי לגלות את עצמי ולהתחבר לתוכי. ולשמור על עצמי. 
משהו שאוכל לעמוד בו. 
צריכה לחשוב על זה. 

לעזאזל, אם רק הייתי מכירה את עצמי מספיק בשביל לטייל בתוכי ולהבין מה הדבר הנכון בשבילי באמת, בטבעיות, בלי כל המחשבות, רק להרגיש. בלי לחשוב.
0 תגובות
שליטה עצמית ובחירות נכונות
11/01/2020 09:30
Just A Soul
שליטה עצמית, בחירה, שליטה מנטלית
אני פרקטית. הסברתי לה. 
אני באמת פשוט פרקטית. הכל אצלי מתרכז לטכני. 
כמה פעמים אמרתי לה - "אבל אני לא יודעת איך להיות. טכנית. מה אני עושה? אני לא יודעת. אני לא מבינה מה נכון." 
הפרקטיות משמעותית כל כך אצלי. מה בשורה התחתונה אני עושה. 
ועכשיו אני לא יודעת להיות. אני לא יודעת איך להוביל את עצמי. אני לא יודעת איך לנשום דרך עצמי ולא דרכה. 

אני מזכירה לעצמי שזו אני שבחרתי בשביל עצמי, מה נכון לי בבית. מולו.
מזכירה לעצמי שעברו לי המחשבות, לפני קבלת ההחלטה, האם נכון לי יותר לנשום דרכה, או האם נכון לי לבחור לספר לו ולהיחשף ולהכניס אותו לעולם הפנימי שלי, ולשנות את כל מאזן הכוחות. 
שזה כן היה שיקול, שזה לא פשוט קרה. בחרתי לשנות הכל. לא חשבתי שהיא לא תוביל אותי בכלל, אבל המחשבה של - הגיע הזמן לשלוט קצת בעצמי, עברה לי ודרכה קיבלתי את ההחלטה. בצורה מאוד מודעת וברורה. 

הוא שואל אם היא שלטה בי השבוע. אם היא כיוונה אותי או אמרה לי איך להתנהג מולו. 
לא. היא עודדה אותי, תמכה, הכילה ואמרה לי שאני פועלת נכון ושאמשיך ככה. אבל היא לא נתנה לי משימה, בחרה בשבילי איך לנהוג מולו או נתנה לי פיתרון. 
את רואה, הוא אומר, זה היה את. 
את יודעת איך להיות. פשוט תהיי ככה. 

ואני יודעת שהוא צודק.
אבל אני מרגישה שאני יודעת רק להגיב לפעולות של אחרים. 
ומצד שני, אני שוב חושבת. היוזמה לספר לו ולהניע את המהלך הזה, היה שלי. 

ושוב אני תוהה, אולי אני יכולה לשלוט בעצמי ולכוון כשאני במקום בטוח. אבל מול מקומות לא בטוחים, אני סתם מסוכנת לעצמי ולא יודעת לבחור ולהחליט נכון? אולי זה העניין?
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »